דברי ראש המחלקה

  

מר אורי סאמט

בכל מחזור חדש של מעצבים ומעצבות המסיימים את מסלול הלימודים התובעני והמאתגר של המחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר, גדל האתגר לנסות ולסכם את פרויקטי הגמר ו/או לסמן קווים לדמותם. תלמידנו נדרשים למקצועיות בלתי-מתפשרת, להיכרות עמוקה עם טכנולוגיות קלאסיות ומתקדמות ועם תהליכי ייצור שונים ומגוונים, כמו גם לחידוד כושר ההתבוננות והמחשבה העיצוביים שלהם. אך מעל לכל, הם נדרשים למקוריות ולמחשבה עצמאית, ופרויקט הגמר הוא המקום בו ההבעה האישית והמקוריות שלהם מקבלים את ביטויים המובהק ביותר. מחזור יג' של בוגרי המחלקה מציג קשת רחבה של גישות ותהליכי מחקר: חלקם אישיים, חלקם טכנולוגיים וחלקם מתבוננים החוצה, אל פני התרבות המקומית ולעבר תולדות הצורפות.

רבים מהבוגרים הטריים עוסקים בדרכים שונות ומשונות בדימויים חזותיים, לא רק כחומר השראה, אלא כאלמנט מבני ויסוד עיצובי של התכשיטים עצמם: מרכיביהם המבודדים של תווי פנים - עיניים, שיניים, שפתים, אף, גבות - משמשים את יפעת לוי ליצירת תכשיטים בעלי קלסתר והבעה אינדיבידואליים; לירז בורשטיין ליקטה חומרי גלם טבעיים מתכלים והטביעה אותם בחומרים סינתטיים כדי ליצור "מאובנים" מודרניים; מבטו של בהא קטוף הופנה לעבר עולמות החרקים והמינרליים, שהובילו אותו ליצור חרקי חן משובצים בעלי מבנה גבישי-מכאני; תכשיטי הראווה ("בלינג") משובצי היהלומים של אור מרכס מתבססים על הכלאת דימויי מפתחות עם דימויי כלי נשק. לעומתם, מציגים תכשיטיה של עדי גוזלי נפחים הנדסיים בהם מתחולל משחק של שקיפויות והשתקפויות בהשראת ריבוי החלונות בסביבה האורבנית של שנקר. גיאומטריה אחרת - זו של מולקולות אורגניות "טבעתיות" - מהווה בסיס לקולקציית הצמידים, הטבעות והתליונים של אליאן ויאו. כל אחד מתכשיטיה של מאיה שוסברגר, העשויים מגוון גדול של חומרים, בונה תמונת נוף סביב אופק, חיצוני ואישי.

לעיתים מהות הפרויקט היא באופן ההתבוננות בדימוי והמרתו לביטוי חומרי: באמצעות אלגוריתם ממוחשב, אריאלה זוכוביצקי מגדילה ומפרקת דימויים של פרחים למרבדי פיקסלים אותם היא שוזרת בחרוזי זכוכית לכדי יריעות טקסטיליות-צורפותיות ססגוניות; קאיה אהרון מתבוננת במרכיבים בסיסיים של צורפות קלאסית ומשתמשת בהם כדימוי מזוכך במפגן של איפוק ודיוק מינימליסטיים; אצל אופיר שטרן סבן מהווים בדי מפות בסיס לתכשיטי מחווה לדורות קודמים, שחייהם ופועלם שזורים בקיום המדינה והעם, בעוד שעבור מיכל כנפי הבד הוא קודם כל חומר גלם, בד גולמי שנפגש במתכת בתחביר פיסולי דינאמי.

המפגש עם חומר או טכניקה מסוימים הובילו כמה מבוגרי מחזור יג' לפרויקטים שעיקרם הבעה אישית והתבוננות פנימית בעלי אופי לירי מובהק: קליפות דקות של כסף ופעולת מכבש הרכיבו בעבודתה של שקד מידן ארכיאולוגיה של זיכרון; אצל אוריה פורשר הפכה הטכניקה המסורתית של ריפוסה (סוג של ריקוע) תיווך למגע אישי ולתכשיטים שהם עצמם זיכרון של גוף; קטעי שירה עלומים חקוקים בלוחיות כסף בתכשיטיה גדולי הממדים של יעלה דביר; כל תכשיט של טל אפרים מהווה משפט עיצובי המורכב ממילון צורני של אובייקטים זעירים ממתכת, בשילוב עם חומרים נוספים כמו פורצלן, חוטים ואבני חן.

בכמה פרויקטים שמור מקום של כבוד למשקפיים: יונתן לנדסברג מעצב משקפיים יחידניים, כשכל זוג מתבסס על קו כסף אחד מתפתל; נעם אלוני עיצבה קולקציה של משקפיים בהשראת עולם רכיבת הסוסים ואביזרי רכיבה; אלירן פתאל-סעדה מציג משקפיים ואביזרים אחרים בהדפסות פלסטיק תלת-ממדיות מתקדמות. כל אביזר מתבסס על ציר אינטגרלי גמיש שהוא יחידה אחת עם כלל האובייקט, וכל תהליך העיצוב והייצור הוא דיגיטלי, ללא מגע יד; הודיה איינהורן דווקא משתמשת בצורפות קלאסית כדי לעצב אביזרי מסלול חדשניים עם קריצה לעבר - "מונוקול" (חד-משקף).

הדיאלוג בין חדש לישן שוכן בליבם של עוד פרויקטים: דוגמה קיצונית נמצאת בתכשיטיה של סבטלנה קוצרב, המשלבים טכניקות עתיקות, כגון פיליגרן, עם מהלכי שבירה והרכבה מחדש בהשראת ארכיטקטורה דקונסטרוקטיביסטית פוסט-מודרנית. הדר שרגאי יוצרת בהדפסת תלת-ממד משטחים עם פאטרנים בהשראת מסורות דקורטיביות עתיקות ומרכיבה מהם תכשיטים בצורפות קלאסית. עבודותיה של מרי גרוסמן ברשת נירוסטה ואמייל מחוללות מתח דרך מערכת של ניגודים בין חדש לישן, רך וקשה, שקוף ואטום ועוד.

מספר פרויקטים בוחנים את השימוש בתכשיט ואת הממשק שלו עם גוף המשתמש: ליה סטוק מעצבת תכשיטים חדשניים לאוזניים בצורפות עילית, בהשראת גישות יפניות לאסתטיקה וארוטיקה של הגוף; תכשיטיה של מאיה שושן מתמקדים בטקס הענידה ומשמשים מכלים בהם העונד יכול "לשבץ" פרח או אובייקט אחר לבחירתו; באמצעות מערכת של "קפיצי" פלסטיק ומפרקי מתכת, נוי בן-פורת בונה תכשיטים דרוכים שמגיבים לתנועת מפרקי הגוף, שהם גם מקור השראתם; תכשיטיה הממוגנטים של רוני ליאני משתנים לאורך זמן בתגובה לענידה ולשימוש בהם.

 

אוריאל מירון,

מרצה בכיר בסגל המחלקה לעיצוב תכשיטים